<h1>ספר החינוך מצוה רצ"ז</h1>
<h2>דף ז:</h2>
לשבות ביום ראשון של פסח, שנאמר בו ביום הראשון מקרא קדש, ובכל מה שנאמר [ויקרא כ"ג] בתורה מקרא קדש פירשו זכרונם לברכה קדשהו, ועניין קדושתו הוא שלא נעשה בו מלאכה אלא מה שהוא מיוחד באכילה כמו שביאר הכתוב [שמות י"ב] אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. והראייה ששביתת יום טוב נחשבת עשה אמרם זכרונם לברכה [שבת כ"ה ע"א] האי שבתון עשה הוא, ולמדנו מעתה שבכל מקום שנאמר בתורה שבתון גבי יום טוב הוא עשה, וכבר בא הרבה בתלמוד גם כן, יום טוב עשה ולא תעשה. משרשי המצוה כדי שנחשוב בעניין המועד בנס שנעשה לנו בו ונהלל ונפאר במחשבתינו מי שצונו ברוך הוא עליו ועשה לנו נסים בזמן ההוא, ואם יהיה האדם טרוד במלאכתו לא יהיה לו פנאי לחשוב בשום דבר. ועוד נאריך בשרשה ובדיניה בלאו דאיסור מלאכה ביום טוב שבסדר זה בעזרת השם. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר על זה ועשה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ביטל עשה זה, מלבד שעבר על לא תעשה, כמו שנכתוב במקומו. דיני המצוה מתבארים ביום טוב.
